על עושר עסקים ויהדות – מאסטרמיינד עם שלמה המלך (קהלת) החכם באדם (והעשיר) – חלק ב'

עד כאן סיפר לנו שלמה את התחבטויות הנפש,
אשר הוא עבר בזמן גילוי אחר תכלית החיים,
וסוד האושר והשמחה.
(שכמובן הן משל לדרך שבה כל אדם עובר,
על מנת למצאו את תכלית חייו)

ולבסוף הכריז את המסקנה: שיראה לנפשו הרוחנית טוב בעמלו.

ומתוך כלל הקשיים המפריעים על האדם,
המפריע העיקרי הוא הפחד מהעתיד,
שמא לא אשיג את אשר אני חפץ!

אך אותו פחד מגיע מהמקום של גאוות האדם,
לחשוב שהוא יודע מה טוב לו,
ומהו הזמן הנכון עבורו להגשים את שאיפותיו.

ולכן את הפרק ג' פותח קהלת באימון מחשבתי לאמונה וביטחון,
מתוך כך שיבין האדם שהכל לטובתו,
ועליו להתאים את עצמו לרצון הבורא,
ולעשות את ההשתדלות הסבירה שמוטלת עליו,
וכל השאר יגיע בזמנו ובשעה הנכונה לאדם:

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (ג', א')

לפיכך, אינך יודע מתי הוא הזמן הנכון עבורך,
לכן אל תדחק את השעה ע"י הפרזה בהשתדלות,
ולכל דבר יש את העיתוי המדויק עבורו.

ולכן: "מַה-יִּתְרוֹן, הָעוֹשֶׂה, בַּאֲשֶׁר, הוּא עָמֵל" (ג', ט')

מה מרוויח האדם העושה מאמץ ועמל יותר מהנדרש להשתדלות?
מאמץ יתר, בזבוז זמן והרבה אנרגיה ותסכול.
(אפשר להשוות את זה כמו להתאמן שעתיים כל יום,
אבל בלי מנוחה – השריר לא יבנה)

"וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ–מַתַּת אֱלֹהִים, הִיא" (ג', יג')

כל מה שמשיג האדם לחייו,
אין זה בזכות שעמל יותר מהשתדלות סבירה,
אלא בחסדו של הקב"ה,
לפי מה שנקבע לו גם אם לא היה עמל (יתר) על כך.

אם כן, צריך לעשות את ההשתדלות המוטלת עלינו,
ולהשליך יהבנו במי שהכל בידו – הוא ה' יתברך.

"וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עָמָל, וְאֵת כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה –
כִּי הִיא קִנְאַת-אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ" (ד', ד')

עוד סיבה מדוע אנשים רודפים אחרי העושר,
לאו דווקא עבור עצמם, אלא מתוך קנאה באחר והצלחתו.
וכדי להתעשר מתאמצים יותר מהנדרש,
ואפילו מגיעים למצב שנכשלים בגזל ועושק.
וכבר אמרו חז"ל – "איזהו עשיר? השמח בחלקו!"

הקנאה ממריצה את האדם, אך ישנן שתי סוגי קנאות: לרדוף ולפעול.

קנאה רעה – המוציאה את האדם מן העולם (אבות ד', כא')
קנאת סופרים – תרבה חכמה (בבא בתרא כא', עמוד א')

לכן: "טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת–מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ" (ד', ו')

כף נחת – אומנם זה כלי קטן, אך מלא הוא בנחת
משום שטורח לפרנסתו במידה וחייו שלווים וטובים.
חפנים עמל – משיג הרבה ע"י הפרזה וטרחה,
ומביא את עצמו לשיברון רוח הבא מהעמל.
(ולפעמים גם ע"י דרכים שאינן ישרות ומדכאות את נפשו ומצפונו)

ועוד על בעל תאוות הממון, תשוקתו להתעשר מזיקה לו מכיוון אחר.

"יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין-לוֹ,
וְאֵין קֵץ לְכָל-עֲמָלוֹ–גַּם-עיניו (עֵינוֹ), לֹא-תִשְׂבַּע עֹשֶׁר" (ד', ח')

אותו אדם מתעכב להביא ילדים לעולם, מתעלם מאחיו וחבריו,
וזה בגלל שאין קץ לכל עמלו – אינו מתפנה לשאר צרכי חייו.
ואינו שבע אף פעם, ומבט שתי עיניו נעוץ במטרה כמו עין אחת (עיניו = עינו)
ולמי הוא עמל?! ומחסר נפשו מטובה – "מצא אישה מצא טוב" (משלי יח', כא')
כי ע"י אישה ומשפחה יכול לקיים ולהחיות את נפשו בטוב.
(והרבה יעידו בכך שעד שלא היה להם ילדים,
לא ידעו באמת מהי אהבת אמת ועבור מה הם עמלים)

לגבי עניין העושר והמאמץ – "גם זה הבל וענין רע הוא",

מרחיב הרב זמיר בפירושו לספר, וכך אומר:
עניין העבודה והמאמץ נגזר עלינו בקללה "בזעת אפיך תאכל לחם",
ומדוע להדר בקללה?! אלא עלינו לעשות את ההשתדלות הסבירה המוטלת עלינו,
כדי להשיג את הנדרש לנו לחיות חיים טובים בעולם הזה.

אך אם כן רוצה להתעשר, ישנן 3 אפשרויות:

  1. בגזרת ה' – שגזר שעליו להיות עשיר במסלול תיקונו בעולם הזה
    (וכבר ידוע שניסיון העושר הוא קשה מאוד, למרות שלכולם זו השאיפה)
  2. בבחירה בטוב – ע"י קיום מצוות שמשפיעות על הברכה והפרנסה, כמו:
    שמירת השבת שהיא מקור הברכה, כיבוד האישה, צדקה, נטילת ידיים וברכת המזון
    (ואם מסלול תיקונו להיות עני, מקבל שכר על מצוות אלו
    בדרכים אחרות כמו נחת מילדיו וכיוצא בזה)
  3.  חוטא בגזל ועושק – הבחירה נתונה ביד האדם, אך בחר בדרך הרעה להתעשר.
    (והסיפורים רבים אודות מרמה ושקר על לקוחות…)

נמצא אם כך שבריבוי השתדלות אין האדם מתעשר.

והנה, יש אדם שעתיד להתעשר בכל מקרה,
גם אם ישתדל במעט מאוד, לפי שנגזר עליו משמים.
אך הוא בהרגלו והבנתו מתאמץ לעמול ימים ולילות ללא מנוחה,
וכאשר רואה שמצליח מאוד, סבור הוא בטעות שזה רק בזכות עמלו הרבה,
המאמץ וההתמדה רק הם שגרמו לך!

ומתוך כך אינו מקדיש זמן לשאת אישה ולהביא ילדים לעולם,
אלא דוחה את הדבר לגיל מאוחר, עד שכבר מתרגל לחיות לבד,
ומתקשה אח"כ למצוא זוגיות.
נמצא אדם זה מסתכן שלא יתחתן ויעזוב את העולם מבלי ילדים.

*ועוד מרחיב שם הרב על מוסר השכל זה,
ומראה לנו עוד צד שחושף בפנינו שלמה המל,
מדוע השתדלות מופרזת ועמל העושר,
מגיע אח"כ לרעתנו מעניין נוסף של הקמת משפחה וחיי טובים לנפשו.

ועוד בעניין הרדיפה וההשתדלות המופרזת.
אל לך לקנא באנשי העושר והעמל, הרואים את הכסף כתכלית חייהם,
ונכספים רק אליו ורוצים ממנו עוד ועוד,
שהרי הם לעולם לא יגיעו למילוי משאת נפשם.

"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי-אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם-זֶה, הָבֶל" (ה', ט')

ובהמשך לרדיפה שלא נגמרת, יש סיבה לכך הטמונה בנפש האדם.
"אהב כסף לא ישבע כסף" – גם אם יטול ממנו עוד ועוד,
ימשיך לרדוף אחריו כל חייו, ותמיד יחוש רעב כלפיו,
כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם מת וחצי תאותו בידו"
ועל אף שאתה רואה שיש לו מחסנים מלאים וארונות מפוצצים,
תמיד ירגיש שחסר לו. לכן אל תקנא בעשירים שאינם יודעים שובע
ובמילא כל מותרות העולם הזה – הָבֶל.

ועוד תדע, שלא רק שהם חיים ברדיפה מתמדת,
אלא גם אינם נהנים מרכושם כפי שנראה למראית עין שהרי:

"בִּרְבוֹת, הַטּוֹבָה, רַבּוּ, אוֹכְלֶיהָ; וּמַה-כִּשְׁרוֹן, לִבְעָלֶיהָ, כִּי, אִם-ראית (רְאוּת) עֵינָיו" (ה', י')

ריבוי הנכסים מוסיף הוצאות רבות – עובדים, סחורה, מס.
ומה הכישרון = מה הרווח בסוף?
כי אם רק מה שרואה בעין (רְאוּת עֵינָיו)
סכומים גדולים עוברים תחת העסק
(אך בסוף לא נשאר הרבה)

ובעסקים גדולים רואים זאת באופן ניכר.
המחזורים המטורפים שריבוי ההוצאות אוכלים הכל.
לעומת עסק קטן שיכול לשלוט בהוצאות,
ואפילו אם מכניס קצת, בסוף הרווח גדול יותר
*ואח"כ מתפלאים שאותו מותג גדול פתאום מודיע על פשיטת רגל

עד כאן חלק ב'

—–

הדברים הם סיכום מופלא של הספר קהלת,
עם פירוש נזר החכמה של הרב זמיר כהן.
ניתן לרכוש את הספר בלחיצה כאן

*אין לי שום עמלה מכך, רק זיכוי הרבים

כתיבת תגובה