על עושר עסקים ויהדות – מאסטרמיינד עם שלמה המלך (קהלת) החכם באדם (והעשיר) – חלק א'

המון מדברים על החשיבות של מאסטרמיינד קבוע,
כחלק מצמיחה ושיפור העסק.
ואני בהחלט מסכים לכך,
רק שצריך למצוא את האנשים הנכונים לסיעור מוחות שכזה
(וזה מצריך ששני הצדדים יופרו מכך)
 
מאז שקניתי את ספר קהלת
עם הפירוש המדהים והמאיר עיניים של הרב זמיר כהן,
אני פותח כל בוקר בשנה האחרונה,
(ועם כוס חצי לימון שסחוט ומים – גם מומלץ לגוף)
במאסטרמיינד עם החכם באדם,
ומקבל ממנו עצות ותובנות יקרות מפז,
לחיים ובפרט לעסק (ולרדיפה המתמדת בעוד).
 
מכיוון שרוב היום שלי עוסק בעסקים וכסף,
ואחרי שסיימתי את הספר כבר עשרות פעמים
(ועדין בכל פעם מגלה עוד דיוק לחיים)
החלטתי לקחת על עצמי פרויקט,
ולעשות סדרה של מאמרים באתר,
המסכמים את התובנות מניסיון חייו של האיש החכם באדם,
שלא הרבה יודעים שגם היה העשיר באדם.
בית המקדש שבנה מתואר כעושר שאי אפשר לדמיין,
ולידו הטאג' מהאל נראה כמו אוהל בדואי במדבר…
(פירוט מורחב על עושרו ניתן למצוא בספר מלכים)
—-

לאחר ששלמה מנפץ הכל, עם המשפט המפורסם:

"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (א', ב')

בו הוא מכריז שכל החיים האלה הם כלום.
הבל – האדים היוצאים מהפה שנראים לעין ומיד מתפוגגים וכלים.
והמשיל את כל ענייני החומר להבל זה,
לפי שנראים כקיימים אך במהרה כלים ונעלמים.

הוא ממשיך באותו כיוון ואומר:

"מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (א', ג')

מה ישאר לך מכל הטרחה הזאת אחרי שתמות?
למעט תורה ומצוות ומעשים טובים ועבודת המידות.

לעמול = יותר מהנדרש, מתאמץ ויגע.
עובד = משיג את מה שנדרש לחיים טובים.

בפרק הבא קהלת מספר על עושרו
והדרך שעבר כדי לנסות ולהבין מה יגרום לאדם אושר אמיתי.

הרי כולם מדברים על כך שכסף מאפשר חיים יותר טובים.
מי שעשיר = טוב לו בחיים.
והוא יצא לבדוק זאת:

"הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי! בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים" (ב', ד')

וכך מתוך מחשבה להנות יותר, התחיל להשקיע בענייני העולם הזה.
וממשיך ומספר על כל העושר שצבר (ניתן לעיין פסוקים ד'- י')
ומסיים באכזבה ומכריז:

" כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי, וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי, מִכָּל-עֲמָלִי" (ב', י')

אומנם הלב שמח באותה השעה שמתקדם ומשיג, אבל מסיים באכזבה,
ששמחת העמל (זה) היה חלקו ולא יותר מזה.

"וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת;
וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"
(ב', יא')

אין תוספת של שמחת הלב מלפני שהשגתי את השפע החומרי,
שהם ענייני העולם שכה שאפתי ועמלתי להשיג,
רק כדי לגלות שאינם מעניקים אושר אמיתי.

*וכבר אמרו חז"ל: "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

בשעת העמל החומרי מרגיש שמחה זמנית,
כי חושב שלאחר שישיג את מה שרוצה יהיה מאושר.
ואינו יודע שמזון חומרי לעולם לא יכול לשמש מזון לנפש הרוחנית.

"וגם הנפש לא תמלא" (בהמשך) –
משהשיג האדם את מבוקשו,
מתרגל אליו במהירות ואינו שמח בו.

בהמשך שלמה מביע ממש רגש שנאה חזק
וחרטה כואבת על כל עמלו וזמנו שבזבז לריק:

"וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי"
(ב', יח')

אם כן, למה עמלתי וכיליתי זמני להשיגם?!
מה שאין כן הנכסים הרוחניים
שהם קניין עבור עצמי לנצח בחיי העולם הבא.

(יט' – כב' -> ממשיך את הצער שיש בזה)

"כִּי כָל-יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ–גַּם-בַּלַּיְלָה,
לֹא-שָׁכַב לִבּוֹ; גַּם-זֶה, הֶבֶל הוּא"
(ב', כג')

כל ימיו של מרבה הנכסים בדאגות,
ולא ישן טוב מרוב שהוא תמיד טרוד במחשבות

"אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ;
גַּם-זֹה רָאִיתִי אָנִי, כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא" 
(ב', כד')

לאכול ולשתות כדי צורכי גופו,
מבלי שירדוף אחרי ריבוי נכסים.

טוב בעמלו = שיעמול רק במה שעושה טוב לנפשו הרוחנית

במילא כל מה שאדם משיג,
לא בזכות המאמץ שלו בלבד,
אלא מיד האלוקים היא.
ברצונו נתן לך וברצונו יכול לקח לך הכל ברגע.
לכן אל לך להשקיע את כל הזמן ברדיפה
כאילו רק המאמץ שלך הוא מה שקובע.

"כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ, חוּץ מִמֶּנִּי" (ב', כה')

היה לי הכל! ובכל זאת לא הגעתי לשמחה ולסיפוק מכל ההנאות הגשמיות.
ועוד ממשיך ואומר שלמה על הרדיפה שיש לאדם לצבור עוד:

"וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (ב', כו')

לחוטא נתן עניין – דחף חזק פנימי,
לרדוף אחרי עוד, ואינו מודע לכך בכלל…
רק כדי שהטוב לפני האלוקים ישיג את צרכיו
כשהם מוכנים לו לשימוש מבלי לטרוח.

נמצא אם כך שעצת שלמה לאדם להיות בבחינת חכם שעיניו בראשו,
יסתכל על העתיד ויחיה בשמחת חיים תמידית,
הרי הכל לא בידיו בלבד, ויקבל את השפע הפרטי שלו
ויעשה את ההשתדלות המוטלת עליו.

3 סיבות ליאוש, שמגיעות לאחר צבירת רכוש וחרטה על כל המאמץ להתעשר, ושנאת העמל שהשקיע בכך:

  1. האדם טורח כל חייו ובסוף אחר נהנה מכך
  2. תמיד חי ברדיפה ואינו מגיע לסיפוק נפשי ממה שמשיג בחומריות.
  3. כעס ומכאוב וחוסר מנוחה דווקא בגלל הנכסים הרבים שצובר.

והם נאמרים כעצה אוהבת וממקור ראשון,
של המלך שלמה, החכם באדם (והעשיר באדם),
לדורות הבאים הרוצים להתעשר, וזוהי שאיפת חייהם,
ואינם יודעים שכל זה לרעת ולאיבוד זמנם לשווא.

 

עד כאן מפרק א' ועד סוף פרק ב'.

למעבר לחלק ב' בלחיצה כאן

—–

הדברים הם סיכום מופלא של הספר קהלת,
עם פירוש נזר החכמה של הרב זמיר כהן.
ניתן לרכוש את הספר בלחיצה כאן

*אין לי שום עמלה מכך, רק זיכוי הרבים

כתיבת תגובה